<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן מ"ב</h1>
<h2>דף סה.</h2>
אומר אני דאשה שניסת לאחד ונשען על ביתו ולא עמד דתצא איהי ויתן לה כתובה מאחר שהוא גורם וברור לנו הדבר שהוא גורם דבבעל תלוי. דתנו רבנן בסוף הבא על יבמתו ניסת לראשון ולא היו לו בנים ממנה וכן לשני לשלישי לא תינשא אלא למי שיש לו בנים נישאת לשלישי למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה. איבעיא להו ניסת לרביעי והיו לה בנים מהו דתתבעיה לשלישי. פי' כתובתה. ומשני אמר לה וכו'. וטעמא דקאמר מה דתתבעיה לשלישי היינו סברתו שתאמר לו את הוא דגרמת. וכי האי גוונא בעי לעיל מיניה איבעיא להו ניסת לשלישי ולא היו לו בנים מהו דלתבעוה קמאי. אי מצי אמרי לה קמאי ראשון ושני השתא איגלאי מילתא דאת (הוא) [היא] דגרמת. וכתובה שמסרתי לך שלא כדין נתתיה. מדקאמר הכי השתא איגלאי מילתא מכלל דעד השתא יהבו לה ראשון ושני כתובה משום דלא ידעי (בהו) [בהי] מנייהו תלי שמא בבעל תלי. והכא דידעינן בהי תלי פשי' שחייב ליתן לה כתובה.
